Blog posts & pages

View all results (0)
הכירו את: עמית נויפלד

מי אתה

היי, עמית נויפלד, יליד 1975, מתגורר בשכונת התקווה בתל אביב, נשוי ואבא בעל כורחי לשלושה חתולי רחוב ששדרגו את מעמדם אחרי שגילו איך להיכנס לבית שלנו ממרפסת המטבח.

מהי תנועת ההאטה

תנועת ההאטה היא תנועה שמבקשת מאיתנו לבחון מחדש את האופן שבו אנחנו מנצלים את המשאב היקר ביותר שלנו עלי אדמות – הזמן. היא קוראת לנו להטיל ספק ברעיונות תרבותיים וחברתיים, שרבים מאיתנו משקיעים בהם את מירב זמנם ומרצם, למשל, קריירה (ובאופן יותר כללי, התייחסות לעבודה כאל תכלית ומרכז החיים), או צריכה (כאמצעי להגדרה עצמית, החצנה של הצלחה או סתם צורת בילוי), ולבחון מחדש את הקשרים שאנחנו מנהלים עם העולם שסובב אותנו, החל במשפחה וחברים, וכלה במזון שאנחנו אוכלים ובאופן שבו אנחנו מבלים את הפנאי. כדי לחשוב מחדש, להרהר ולערער, אנחנו צריכים קודם כל להאט. להפסיק את הריצה על אוטומט כדי שנוכל לחשוב בבהירות ומחדש על המוטיבציות הבסיסיות שלנו לכל פעולה. על הדברים שבאמת גורמים לנו הנאה.

באיזו נקודת זמן בחיים הנושא הזה פגש אותך

במובן מסוים תמיד הייתי "איטי". ילד מהורהר, מתבגר שעוסק בגורל העולם (על רקע משבר ה"חור באוזון"), חייל שכותב ספר ילדים אקולוגי על מגדלי שמירה... כשכל חברי לתיכון הלכו ללמוד מדעי המחשב או מנהל עסקים אני נרשמתי ללימודי פילוסופיה במטרה לגלות את מהות החיים. ולמרות האמור, עדיין הייתי שבוי של מנגנונים תרבותיים שלא הבנתי את עוצמתם, בעיקר בתחום הצריכה. הייתי קונה המון חפצים שנועדו למקם אותי על סקאלה מסוימת של הצלחה. מאחר והייתי "מודע אקולוגית" כולם הגיעו משווקי פשפשים, אבל עדיין חייתי כסוג של אגרן ואספן שעושה שימוש ברכוש כדי להחצין את אופיו ולהצהיר על הצלחתו.

תנועת ההאטה שינתה את זה. נחשפתי לקיומה בשנת 2006, וכמעט מיד הבנתי שמצאתי בית אידאולוגי לשלל הרעיונות והמחשבות שהטרידו את ראשי. במיוחד אהבתי את העובדה שתנועת ההאטה, למרות שהיא תנועה אקולוגית לכל דבר ועניין, לא מתביישת לשים את הדגש על האושר שלנו כבני אדם. "מזון איטי" רק רוצה שנאכל אוכל טעים יותר. "תיירות איטית" רק מבקשת שנבלה את החופשות שלנו בצורה נעימה יותר. "עיצוב איטי" רק מבקש שנהנה ממוצרים טובים יותר ולאורך שנים. כל ענף של התנועה למעשה משפר את חיינו, ועל הדרך, וכמעט בלי כוונה, מסייע גם להציל את העולם. 
למה החלטת לשנות את אורח חייך לאיטי
ברגע שהבנתי שאני לא מוותר על שום דבר, למעט על הרגלים רעים (כמו הנוהג לרבוץ מול הטלוויזיה שעות ארוכות כל ערב), הבחירה לעבור לאורח חיים איטי הייתה מאוד קלה. וזה באמת מה שיפה בתנועה – היא ממקסמת אושר באמצעות שינויים פשוטים שכל אחד יכול לאמץ כבר ממחר וליישם אותם בחיים. 
 
כיצד השינוי השפיע על החיים שלך
השינוי השפיע על חיי בכל היבט. בתור התחלה, ובתהליך ארוך שנפרש על פני מספר שנים, הפכתי מאגרן ואספן למינימליסט. מכרתי או מסרתי את רוב הרכוש שבעבר הייתי חרד לגורלו וראיתי בו חלק אינטגרלי מחיי. זה העניק לי תחושה של חירות שלא הכרתי. בעקבות הרעיונות של תנועת "מזון איטי" הפסקתי לאכול בעלי חיים (למרות שהתנועה עצמה לא מטיפה לצמחונות או לטבעונות). העבודה שלי, בתחום הביטוח, שבעבר הייתה מקור לאינספור התחבטויות קרייריסטיות ואחרות, קיבלה פרספקטיבה מאוזנת יותר. אני חושב שבאופן הבסיסי ביותר הפכתי לאדם רגוע יותר ואופטימי יותר.
איך נראה יום בחייך
הימים שלי משתנים אבל יש בהם כמה עוגנים קבועים. אנחנו מתעוררים בשבע בבוקר והסנוז' הראשון מוקדש לחיבוק של לפחות חמש דקות. אנשים לא מתחבקים מספיק ואני ממליץ לשלב חיבוקים ארוכים גם לאורך היום. בין תשע לארבע אני עובד, ואחרי העבודה, כמעט בכל יום, אני הולך לשוק כדי לקנות את הארוחה לאותו יום.
שעות הערב יכולות להיות מוקדשות לקריאה, כתיבה, שוטטות, מפגש עם חברים, חלוקת ספרים, בישול, אימונים בפארק או סתם בהייה. לפעמים יש שנ"צים ספונטניים. אני לא חושב שהחיים שלי שונים דרמטית משל אחרים, אולי יש בהם קצת יותר רוגע ונוכחות בהווה ממה שנהוג.

איזה סוג של אנשים מתאימים לקיים אורח חיים איטי

אין סוג. באמת. צעירים וזקנים, רווקים ומשפחות עם חמישה ילדים. דתיים וחילונים. מאחר וההאטה לא דורשת הקרבה, היא באמת מתאימה לכל מי שמרגיש את העייפות של המרדף הבלתי פוסק אחרי עוד מכל דבר. בעשור שאני כותב על האטה נפגשתי עם מאות אנשים, כל אחד מהם שונה בדרכו וכל אחד מהם בחר ליישם משהו מההאטה בחייו, לפעמים גם בלי לדעת על קיומה של התנועה.
 
מה הוביל אותך לכתוב את הספר "היסטוריה של מהירות"

הספר התחיל מטור בבלוג שפרסמתי בשנת 2011 תחת אותו שם. הרגשתי שתנועת ההאטה מעניקה כלים להתמודד עם ההתמכרות של העולם למהירות, אבל היא לא מצליחה לעקור את שורש המהירות – לפענח ולפרק את התהליכים ההיסטוריים שהובילו למצב היום. אלה בדיוק התהליכים שעסקתי בהם בתואר השני בפילוסופיה ובתחילת הדוקטורט (שנזנח). הבעיה עם הטור הייתה להזכיר לקוראים מה היה בשבועות האחרונים – בשלב מסוים הבנתי שהתקציר של הפרקים הקודמים גוזל כמעט חצי מכל פוסט שאני מעלה, וזנחתי את כתיבתו. בשנת 2014 התחלתי לצאת עם נועה, וכדי לנסות להרשים אותה אמרתי לה שאני כותב ספר, ואז לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לכתוב אותו.

האם אפשר להגשים חלומות עסקיים תוך קיום אורח חיים איטי

חד משמעית כן. תנועת ההאטה לא יוצאת נגד עבודה, אלא רק נגד המקום שהיא תופסת בחיים והאופן שהיא, לעיתים, משתלטת עליהם. בפועל היא מעניקה לנו כלים שהופכים אותנו לעובדים טובים יותר, יעילים יותר, יצירתיים יותר ולפיכך גם חשובים יותר לארגון בו אנחנו עובדים. כל רעיון שעוזר לנו להתמקד במה שחשוב על פני עיסוק בתפל בסופו של דבר עוזר בכל תחום. יש גם דוגמאות קונקרטיות יותר: אלברט איינשטיין העיד שפריצות הדרך הגדולות במחקר שלו אירעו בזמן שיטוטים ארוכים מחוץ למעבדה. סטיב ג'ובס היה מפנה זמן למדיטציות (ומנע מילדיו להתמכר למסכים), הנה ציטוט מהביוגרפיה שלו, שהיה יכול להיכתב באותה מידה על ידי נזיר זן:

"אם תשבו ופשוט תסתכלו על עצמכם מהצד, תראו כמה המוח שלכם חסר מנוחה. כאשר תנסו להרגיע אותו, המצב רק יחמיר. אם אחרי זמן מסוים המוח בסופו של דבר יירגע, פתאום יתגלו בפניכם דקויות. האינטואיציה תתחדד, הראייה תהיה צלולה יותר ותוכלו להרגיש את עצמכם ברגע האמת – כאן ועכשיו. המחשבות שלכם יאטו, האופקים יתרחבו ותראו הרבה יותר דברים מפעם".
בשורה התחתונה, ההאטה היא לא מכשול בדרך להצלחה, אבל מי שיאט וייקח את הזמן להרהר ולערער על חייו, עלול לגלות שהחלומות אחריהם הוא רודף לא היו באמת שלו. זאת כבר עלולה להיות בעיה בדרך להגשמתם.
מה חשוב בעיניך בחיים
להיות אדם טוב. תנועת ההאטה היא תנועה הוליסטית שרואה קשר בלתי ניתק ביחסי האדם-זולת-עולם. ברור לי שאני לא יכול להיות מאושר באמת בתוך חברה שסובלת ועולם שקמל. מסיבה זאת ההאטה היא לא רק תנועה פנימה ושינוי אורח חיים אישי – אלה צעדים נדרשים כדי שנוכל לפנות זמן כדי לקחת חלק בתנועה הגדולה יותר, החוצה, אל העולם והתיקון שלו.
 
האם יש אנשים נוספים בישראל שמובילים אורח חיים איטי
יש את העיתונאי והמוזיקאי אריאל קרס שכותב על "הורות איטית", ויש את הדס לוי שואף שכותבת על "אמנות ההאטה", ומעבר להם יש עוד המון מובילי האטה, שלאו דווקא משתמשים במילה הספציפית הזאת. 
 
אתה חושב שאנחנו כחברה ישראלית יכולים להשתנות ולאמץ אורח חיים איטי

לגמרי. אנחנו צאצאים של תרבויות השלאף שטונדה והסייסטה. ויש משהו באופי הישראלי שהוא מאוד שבטי (גם אם כרגע מפולג). עזרה הדדית ושיתופיות לא זרות לנו, ודווקא התחרותיות והמרדף אחרי עוד נתפשים אצלי כמשהו שייבאנו מעולמות אחרים. אפשר עדיין להחזיר.

לדעתך הנחלת אורח חיים איטי צריך להיות חלק ממערכת החינוך
 
בהחלט כן, ואני שמח לספר שבחודשים האחרונים פועל פורום של אנשי חינוך תחת השם "מאטים בחינוך", והכוונה היא להוביל לשינוי פרדיגמה במערכת כולה, הן במתודות הלימוד והן בתכנים, שישלבו יותר רעיונות של ההאטה. ילדים צריכים להבין כבר בגיל צעיר שהחיים הם לא תחרות אינסופית, ושהמנצח הוא לא זה שמת עם הכי הרבה כסף וחפצים יפים.
מה הספר האחרון שקראת

סיימתי עכשיו את "רשימות תל אביביות" של אברהם בלבן. ספר שוטטות מצוין. הבעיה הייתה שהתחלתי לקרוא אותו דווקא בזמן הסגר. בכל פרק הוא מספר על פיסה אחרת בעיר, ואני רק רוצה לרוץ אליה כדי לחוות אותה באמצעותו שוב, ולא יכול. זה היה סוג של עינוי.